סבתא מספרת שהקשיים היו עצומים. ראשית, הפחד התמידי מבדיקות שהיו מתקיימות לעיתים קרובות בשל ימי המלחמה. לסבתא היו תעודות מזויפות, על פי התעודות שבידיה היא היתה בחורה מרומניה ואולם היא לא דיברה מילה ברומנית ולכן היתה בפחד תמידי שמא תיתפס. בנוסף היה ענין האוכל. הרי לא היו לה תלושי מזון ולכן היתה רעבה תמיד. אפשר היה לקנות אוכל, שהיה כמובן יקר מאד אך כאן היה קושי נוסף, היו לה רגשי האשמה התמידיים על כך שהיא כנערה יהודיה מבית דתי חסידי נאלצת לאכול אוכל שאינו כשר. אכן זמן רב עבר עד שהייתה מסוגלת להכניס לפיה אוכל שאינו כשר.
ואולם - יותר מהכל סבלה מהבדידות. מהמצב בו היתה לבדה ללא נפש בעולם עימה תוכל לחלוק את סודה, קשייה ולבטיה.
סבתא מצאה עבודה בבית חרושת לסריגה בבודפשט ומגורים אצל אשה בודדה שהיתה נאצית ושונאת יהודים. סבתא פחדה ממנה מאד משום שאותה בעלת בית היתה אומרת שיש לסבתא "פנים של יהודים". בכדי "לקנות" את ליבה של בעלת הבית ו"לשחד" אותה, סבתא היתה מביאה מבית החרושת בגדים שונים עבורה. בעלת הבית נהגה לקחת את סבתא בימי ראשון ללכת עימה לכנסיה, ובשביל יהודי ממשפחה כמו של סבתא, להיכנס לכנסיה היה הדבר הגרוע ביותר בעולם.
משלא יכולה היתה לסרב והלכה איתה לכנסיה היא כמובן לא ידעה כיצד מתנהגים ומה מתפללים. סבתא מספרת שהיא פזלה לצדדים לראות כיצד נוהגים האחרים מסביב וכשהיתה צריכה לכרוע ברך בתפילה, התפללה לקב"ה שיפיל פצצה על הכנסיה ובכך יגמרו יסוריה.
(לפני 12 שנים סבתא רחל ואני ביקרנו בבודפשט. הלכנו לכתובת שקיבלנו מסבתא ומצאנו את הבית בו גרה. בקצה הרחוב נמצאת כנסיה שפעמוניה הדהדו בשעה שהיינו שם וכך עלו בזכרונינו הסיפורים של סבתא על התקופה)
סבתא המשיכה לעבוד בבית חרושת לסריגה. יש לנו תמונות מסבתא באותה תקופה (עם צלב) ועם החברים מבית החרושת. כמובן שהיו אלה חברים וחברות נוצרים.
סבתא חששה להסתובב יותר מדי ברחוב ולהיות כל הזמן בסכנה שתיפגש עם מי שמכיר אותה כיהודיה, או שתיקלע לבדיקות של התעודות שהיו מזויפות או שתידרש לדבר ברומנית שהיא על פי התעודות "שפת הולדתה" ולכן נהגה להביא מבית החרושת עבודה הביתה כך שהיא עבדה בבית, אחרי שעות העבודה. הרויחה מעט יותר. יכולה היתה לקנות מעט אוכל, לשלם מעט יותר לבעלת הבית "המסוכנת" וכך לעבור בשלום את התקופה הקשה.
כעבור זמן נוצרו באופן טבעי הכרויות עם השכנים וכך שכנה שהיתה חברה של בעלת הבית החלה להתעניין ולהתחבר אל "רוזיליה בולוק" הצעירה. השכנה ראתה שהיא חרוצה, מרבה לעבוד, עובדת גם בבית אחרי שעות העבודה, מרויחה, שקטה ולא מתרוצצת ברחובות או בבילויים שונים כמו צעירות בנות גילה, ממש "שידוך אידיאלי" ולכן הביאה את בנה שיכיר את סבתא. הם אכן הכירו, סבתא הוזמנה פעמים רבות לביתם. גם בחגים (חגי הנוצרים) והבן שהיה בחור טוב החל לדבר על חתונה. סבתא הצליחה לדחות את הענין ולהתחמק כי אמרה
שהיא לא יודעת מה עלה בגורל הוריה ומשפחתה במלחמה והיא חייבת להמתין עד לסיום המלחמה בכדי לברר את גורל יקיריה. בליבה פנימה חששה שמא המלחמה תימשך זמן רב והיא תאלץ בסופו של דבר להתחתן עם גוי.
ושוב - הקושי הגדול לדבריה היה בעובדה שהיתה בודדה, לא היה לה עם מי להתייעץ, עם מי לדבר וכך, לחיות
כל הזמן במתח ובסכנת גילוי ותפיסה כשלא ידוע כמה זמן ימשך מצב זה.
חשוב לדעת כי המלחמה, מלחמת העולם, פגעה גם בהרבה מאד גויים ולא רק ביהודים. ההבדל היה בכך שגויים נהרגו במלחמה כפי שנפגעים ונהרגים בכל המלחמות ואילו היהודים שלא היו צד במלחמה שהיתה בין מדינות ומשטרים שונים הושמדו בכוונה ובאופן מתוכנן ע"י כל הצדדים (כמעט). דאגתה של "רוזיליה בולוק הרומניה" לבני משפחתה ורצונה להמתין לסיום המלחמה בכדי לברר את גורלם היה נראה סביר והגיוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה