נעבור למשפחה של אמא של סבא שלי – (סבתא רבקה, סבתא רבה שלי, אקרא לה בקיצור סבתא רבקה.)
ההורים של סבתא רבקה - סבא של סבא שלי - אברהם ברוך ברקוביץ - וסבתא של סבא שלי – שרה ברקוביץ (ששם נעוריה היה קסט), גרו בעיירה קטנה שנקראה - טרנווה. עיירה, שערב מלחמת העולם השניה היו בה כ-4500 תושבים מהם כ-900 יהודים (20%), באזור קרפטרוסיה - שבצ'כיה, אזור שנקרא מארמוראש.
האזור של סיגט - טרנווה (מארמוראש) הוא אזור שנמצא בין המדינות צ'כיה - רומניה - הונגריה ואוקראינה והמרחק בין סיגט לטרנווה הוא כ- 30 ק"מ.
להורים של סבתא רבקה- אברהם ברוך ברקוביץ - (בנו של יצחק אח של סבי, אבישי ברוך נקרא על שמו) ושרה ברקוביץ היו 9 ילדים. הם גרו בבית קטן שבו מטבח ושני חדרים כשבחדר אחד היתה להם מכולת קטנה שבה מכרו לאיכרים (הגויים) שבסביבה, מצרכים שונים כמו שמן, נפט, קמח ועוד. האיכרים, הגויים נהגו לשלם במצרכים שגדלו בשדותיהם כמו תפוחי אדמה, תפוחי עץ, שעועית, גזר וירקות ובאופן זה סבא וסבתא הצליחו להתפרנס בקושי. בנוסף למכירת המצרכים במכולת ההורים ידעו לתפור (סבתא אומרת שאבא שלה היה "תפרן") ולכן נהגו גם לתפור בגדים לאיכרים.
חשוב לציין כי סבא של סבתא רבקה, היה הרב חיים ישראל ברקוביץ בן הכפר נסרניצה (באזור) "תלמיד חכם ידוע בכל הסביבה,מורה הוראה שעמד בראש ישיבה קטנה במקום בה למדו תלמידים גם מכפרי הסביבה ... לאחר פטירתו בסוף שנות השלושים מילא את מקומו בנו ר' גדליה ברקוביץ" (ספר מארמארוש)
כאמור - במשפחה של סבתא רבקה היו 9 ילדים. סבתא היתה השביעית. הגדולה משלושת הילדים הקטנים במשפחה.
הבכור - יצחק אלימלך – יליד 1903, היה גדול מסבתא ב-17 שנה. למד בישיבה, נתפס והומת ע"י הנאצים
בקאמיניץ-פודולסק בשלבים הראשונים של השואה 1941 בהיותו בן 38, אח של סבי, יצחק, נקרא על שמו.
הבת השניה - אלטה זלטה - הייתה גדולה מסבתא ב- 15 שנה. התחתנה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1933
ילדה 4 ילדים, נפטרה בארץ אחרי כ- 13 שנה ובעלה, שמואל דוד פרוימוביץ שגר בפתח תקווה השתדל לעזור להורי כשעלו לארץ.
הבת השלישית - פרידה - הייתה גדולה מסבתא ב- 8 שנה, פרידה היתה נשואה. בשנת 1941 בהיותה בת 29,
היא, בעלה אשר בן ה- 31 וילדתה בת ה- 5, הומתו ע"י הנאצים בקאמיניץ-פודולסק.
הבן הרביעי – אשר - נפטר ממחלה בערך בגיל 16 לפני השואה.
הבת החמישית - קלרה – ניצלה, זכתה להקים משפחה (אמא של שרה סבו) ולעלות לארץ. קלרה נפטרה לפני
כ- 5 שנים בבני ברק.
הבת השישית - גיצה - הייתה גדולה מסבתא - רבקה בשנתיים, הומתה באושויץ בהיותה בת 26 בשנת 1944.
הבת השביעית - סבתא רבה שלי - סבתא רבקה שנולדה בשנת 1920 עליה נספר בהמשך.
הבן השמיני - זאב – קטן מסבתא רבקה בשנתיים, הומת באושויץ בהיותו בן 22 בשנת 1944.
הבת התשיעית - הקטנה - גולדי – ניצלה, זכתה להקים משפחה ולעלות לארץ. משפחתה גרה בפתח תקוה.
גולדי היתה מאד אהובה על סבי וסיפר שבמשך שנים כילד קטן הייה מבלה מידי חופש גדול אצלה בבית, בפתח תקוה
עם שני בניה ברוך ודורון. גולדי נפטרה בפתח תקוה לפני שנים רבות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה